שנה טובה

ראש השנה ומחר אני מתחיל ללמוד. ההרגשה היא כמו ברכבת הרים, כשמטפסים לאט לאט לראש המגדל, ואז יש את הרגע הזה, שהכל שקט ואתה יודע שעוד שנייה הדברים יתחילו לקרות בקצב מטורף ותתהפך לך הבטן.
אני כאן כבר כמעט ארבעה שבועות, שזה הרבה לפני כולם, מה שהוכיח את עצמו כהחלטה נכונה. פרט נוסף ולאכבר הרגשה של איזה בסיס יציב - החדר נחמד (ראו תמונות), אני מכיר את השכונה, יש לי הרבה מכרים וחברים, אני מכיר את קבוצות המדיטציה באזור. קצת פרטים שלא הספקתי לכתוב - קיבלתי את החדר המשובח שרציתי - סוויטת המקלחת - שהוא קצת גדול מהרגיל (15 מ"ר) ועם מקלחת צמודה שאני חולק עם עוד שותף אחרי משא ומתן ושבועיים של המתנה קיבלתי גם מיטה זוגית. פחות חשוב הוא שיש כאן חלון שפונה למקלחות של הבנות, וערבים של ראות טובה אפשר להציץ על כמה מהסודות היותר כמוסים של אוניברסיטת שיקגו.
בינתיים פגשתי גם את חברי לכיתה, ומאלה שיצא לי להכיר מקרוב מאוד התלהבתי. אנשים נחמדים, חכמים וסקרנים שחולקים איתי את התשוקה לסוציולוגיה. הרקעים מגוונים (הרבה אסייתים) ובינלאומיים והפרספקטיבות מגוונות. הגיל הממוצע הוא 25 בערך, ואני מרגיש שיש לי יתרון מסוים של בגרות. במיוחד יצא לי להתקרב למוניקה, שמופיעה בתמונה עם הרובוט האהוב עליה.
עומס הלימודים הצפוי יהיה מטורף - קיבלתי את הסילבוס של אחד הקורסים - ספר שלם ושלושה מאמרים בשבוע... בנוסף איתגרתי את עצמי כשוויתרתי על הקורסים לסטטיסטיקה במחלקה לסוציולוגיה ובמקום אני לוקח קורסים מתקדמים במחלקה לסטטיסטיקה. התבשרנו גם שבמחלקה החליטו לקצר את תכנית הדוקטורט ולהוריד את הממוצע מתשע לשבע שנים... אני מאוד נרגש להתחיל וגם קצת חושש ומתוח, אם כי תחושת הבטן שלי טובה ואני דרוך כמו חיית טרף שמוכנה לבלוע את הכל.

כרגע אני יוצא לארוחת ערב של המחלקה לכבוד תחילת הנה, בבית של אחד הפרופסורים, וזאת הזדמנות לפגוש את כולם באווירה לא פורמלית. מאחל לכולכם ולעצמי שנה טובה ופורייה!