התחלה

טוב. אז אחרי כמעט שבוע בשיקאגו שאני לא מצליח להביא את עצמי לכתוב אז הנה אני יושב והולך להוציא מפה משהו. ואפשר לומר שזה סימן טוב. החיים סוחפים מדי בשביל לעצור ולכתוב אותם. באופן כללי התחלה של התאקלמות, והתרגשות גדולה – חיים חדשים מתחילים להתרקם – וזה נראה מגניב!!!


הימים הראשונים היו קצת קשים ועמוסים בסידורים, עם תחושות של בדידות ושל מאבק הישרדות, אבל אחרי בערך יומיים וחצי התחלתי להרגיש בבית, להכיר חברים וליהנות. אני מוצא את עצמי הולך במסדרונות ולפי ההבעות של האנשים מולי אני מבין שמרוח לי חיוך על הפנים.

למשל, לא מזמן חזרתי מערב הסיום של פסטיבל הג'אז של שיקאגו, והמופע האחרון היה פשוט מעולה. יצאתי עם שלוש בחורות שגרות כאן. אתם יכולים לראות בתמונות את ליז השיקגואית ואת למייה הלבנונית-שיעית (כמה מוזר לצאת לבלות עם מישהי חודש אחרי שהמדינה שלי הפציצה את השכונה של המשפחה שלה...) שתיהן לומדות אנתרופולוגיה קלינית (כן, גם אני לא בדיוק הבנתי מה זה) אבל הדמות החשובה יותר, פאולה הקולומביאנית, מסתתרת מאחורי המצלמה.

יצא לי להסתובב כאן עם כמה אנשים, כשעם חלק הכימיה עבדה יותר ועם כמה היא עבדה פחות, אבל לשמחתי ולמזלי פגשתי מישהי שנראה שהולכת להיות חברה טובה. פאולה לומדת שנה מעלי במחלקה לסוציולוגיה ומתכוננת עכשיו לבחינות האימתניות של תחילת שנה ב' (שמכסות עבודות חשובות בעשרה תחומים עיקריים בסוציולוגיה – ביבליוגרפיה של כ-5000 עמודים). היא קרובה אלי בתחומי העניין שלה – תיאוריה ותרבות, ובגישה שלה – נלהבת ואינדיבידואליסטית. ככל הנראה, שני המאפיינים האלו אינם כה שכיחים אפילו בקרב תלמידי דוקטורט. היא משלבת אישיות צבעונית (עם העדפה ברורה לסגול), נטיות פילוסופיות, ומזג דרום אמריקאי עליז ותוסס.
עד כמה תוסס למדתי היום כשראינו ביחד משחק של בוקה ג'וניורס, הקבוצה הארגנטינאית האהובה עליה (היא הסבירה לי שבאנגלית אין מילה ראויה ל"אינצ'ה" שזה פחות או יותר "אוהדת"). כשראיתי באיזו מעורבות רגשית והתלהבות היא חיה את המשחק הבנתי שכנראה היא צודקת. יש לה יותר מ-350 קלטות וידיאו של כדורגל, והיא נסעה לארגנטינה במיוחד כדי לראות את הדרבי של בואנוס איירס, בוקה (או בחיבה - בוקיטה) נגד ריבר פלייט. בוקה הפסידה, אבל זה היה שווה. חוץ מזה היא הוציאה כספר את עבודת הגמר של התואר הראשון שלה (בתיאוריה של כתיבת היסטוריה), הרצתה עליה בכנסים בעולם, ומאמר שלה אפילו תורגם לסינית. אגב, יש כאן הרבה סינים במעונות, אבל עוד ממש הצלחתי להתיידד עם מישהו מהם.

טוב, כבר מאוחר. הרוח הכללית חיובית כמו שאפשר להבין. סיפרתי סיפור אחד, ויש עוד הרבה קטנים ומעניינים – ברלין וניו יורק, החדר שלי, האוניברסיטה, העיר - אבל נטפטף אותם לאט לאט. בינתיים כמה תמונות מפסטיבל הג'אז.

לילה טוב משיקאגו.