Monday, September 25, 2006

שנה טובה

ראש השנה ומחר אני מתחיל ללמוד. ההרגשה היא כמו ברכבת הרים, כשמטפסים לאט לאט לראש המגדל, ואז יש את הרגע הזה, שהכל שקט ואתה יודע שעוד שנייה הדברים יתחילו לקרות בקצב מטורף ותתהפך לך הבטן.
אני כאן כבר כמעט ארבעה שבועות, שזה הרבה לפני כולם, מה שהוכיח את עצמו כהחלטה נכונה. פרט נוסף ולאכבר הרגשה של איזה בסיס יציב - החדר נחמד (ראו תמונות), אני מכיר את השכונה, יש לי הרבה מכרים וחברים, אני מכיר את קבוצות המדיטציה באזור. קצת פרטים שלא הספקתי לכתוב - קיבלתי את החדר המשובח שרציתי - סוויטת המקלחת - שהוא קצת גדול מהרגיל (15 מ"ר) ועם מקלחת צמודה שאני חולק עם עוד שותף אחרי משא ומתן ושבועיים של המתנה קיבלתי גם מיטה זוגית. פחות חשוב הוא שיש כאן חלון שפונה למקלחות של הבנות, וערבים של ראות טובה אפשר להציץ על כמה מהסודות היותר כמוסים של אוניברסיטת שיקגו.
בינתיים פגשתי גם את חברי לכיתה, ומאלה שיצא לי להכיר מקרוב מאוד התלהבתי. אנשים נחמדים, חכמים וסקרנים שחולקים איתי את התשוקה לסוציולוגיה. הרקעים מגוונים (הרבה אסייתים) ובינלאומיים והפרספקטיבות מגוונות. הגיל הממוצע הוא 25 בערך, ואני מרגיש שיש לי יתרון מסוים של בגרות. במיוחד יצא לי להתקרב למוניקה, שמופיעה בתמונה עם הרובוט האהוב עליה.
עומס הלימודים הצפוי יהיה מטורף - קיבלתי את הסילבוס של אחד הקורסים - ספר שלם ושלושה מאמרים בשבוע... בנוסף איתגרתי את עצמי כשוויתרתי על הקורסים לסטטיסטיקה במחלקה לסוציולוגיה ובמקום אני לוקח קורסים מתקדמים במחלקה לסטטיסטיקה. התבשרנו גם שבמחלקה החליטו לקצר את תכנית הדוקטורט ולהוריד את הממוצע מתשע לשבע שנים... אני מאוד נרגש להתחיל וגם קצת חושש ומתוח, אם כי תחושת הבטן שלי טובה ואני דרוך כמו חיית טרף שמוכנה לבלוע את הכל.

כרגע אני יוצא לארוחת ערב של המחלקה לכבוד תחילת הנה, בבית של אחד הפרופסורים, וזאת הזדמנות לפגוש את כולם באווירה לא פורמלית. מאחל לכולכם ולעצמי שנה טובה ופורייה!

Monday, September 11, 2006

הסביבה החדשה

כמעט שבועיים כאן, ודברים לאט לאט מתקדמים. הרבה מהסידורים כבר מאחורי ועדיין לא מעט לפני, אבל הלימודים מתחילים רק בעוד שבועיים כך שיש זמן. החבילות הגיעו מהארץ כך שרוב הדברים שלי כבר כאן (שתי חבילות של ספרים ודיסקים יגיעו בהמשך דרך הים) וזה מתחיל להרגיש בבית. אני עדיין מחכה למיטה זוגית (כמעט כל החדרים כאן הם מיטת יחיד) כדי לסדר את החדר סידור פחות או יותר סופי. היום אני מתכנן לנסוע לדאונטאון כדי לקנות מצעים, כשמסתבר שזו משימה לא קלה – שיטת המצעים כאן היא שונה, וצריך ללמוד את ההבדלים בין מבחר של פריטים שונים ומשונים - flat sheet, fitted sheet, comforter, quilt, duvet, sham, bed skirt, coverlet – רק בשביל לגלות שבסופו של דבר אי אפשר להשיג כאן שמיכת פוך ראויה לשמה.


לקח לי קצת זמן להשתחרר מהבלבול ולהבין שכשאומרים לנסוע לדאונטאון בעצם מתכוונים צפונה. הדאונטאון הוא למעשה מרכז העיר, אבל הוא דרומי ביחס לרוב השכונות ה"טובות" – הלבנות/עשירות/אופנתיות – שנמצאות בצפון. השכונה שלי, הייד פארק, היא מובלעת אלטיסטית בתוך אזור שחור. באופן כללי הלבנים בשיקאגו הם מיעוט והשחורים וההיספאנים הן קבוצות בערך שוות בגודלן. שיקאגו מאופיינת בהפרדה גזעית ואתנית ברורה בין אזורים שונים ובין מעמדות שונים. בשכונה שלי למשל ניתן לראות שהרוב הגדול של התושבים לבן, אולם נותני השירותים באזור – עובדי התחזוקה במעונות, מוכרים בחנויות ומלצרים – הם בעיקר שחורים. להייד פארק יש גבולות ברורים – אם עברת את רחוב 60 בדרום (אני ב-59), או את cottege
grove במערב, הנוף האנושי משתנה בבת אחת. עשיתי סיור בגטו (מותר רק ביום אם אתה לא רוצה שישדדו אותך) בדרך לביטוח לאומי להגיש בקשה ל-social security number. חוץ מהצבע שמתכהה, האנשים נראים פחות שמחים, פחות בריאים, הרבה עוני ועליבות. אצל מעט אנשים קלטתי תחושה של כבוד עצמי, ואצל הרבה תחושה של חוסר תכלית ושעמום.

לשמחתי, אני נמצא בצד הנכון של החיים. הייד פארק היא שכונה מקסימה ומטופחת. הארכיטקטורה מרשימה, האנשים מחייכים והמרחבים מוריקים. האוניברסיטה היא לא מתחם מגודר כמו בארץ, אלא הבניינים שלה שלובים בשכונה בין בנייני מגורים, חנויות וכנסיות. שיקגו התפתחה מאוחר ביחס למרכזים של החוף המזרחי, וכך גם האוניברסיטה נוסדה רק בסוף המאה התשע עשרה, כ-250 שנה אחרי הארווארד. מלכתכילה היא נבנתה בסגנון נאו-גותי שנראה כבר אז עתיק במופגן. היום, אחרי 100 שנה, כבר אפשר לראות על הקירות את הקיסוס (IVY) שנתן לאוניברסיטאות האייוי-ליג את שמן. לייסוד המאוחר של האוניברסיטה היתה תוצאה נוספת – שאיפה לייחודיות, חדשנות ולבידול, ודגש על אינטלקטואליות (בניגוד ללימודים מעשיים כמו הנדסה). מאפיין זה נשאר עד היום, והמחלקה לסוציולוגיה מעודדת את חבריה להעז ולהיכנס להרפתקאות אינטלקטואליות אשר במקומות אחרים היו זוכות להסתייגות (לא במקרה דווקא כאן התלהבו ממני).


באופן כללי אני מאוד נרגש מהלימודים המתקרבים, ואני מאפשר לעצמי רפיון מסוים שאמור לאפשר לי להידרך מחדש בשנה הדחוסה שמחכה לי. הקורסים נראים מרתקים וקשה לבחור רק שלושה ברבעון. היועץ שהצמידו לי לשנה הראשונה הוא העורך הראשי של אחד משני כתבי העת האקדמיים החשובים בארה"ב (פרסום באחד מהם מהווה סגולה לשגשוג ואריכות ימים בין כותלי מגדל השן) וכנראה אחד האנשים החזקים בעולם הסוציולוגיה. חוץ מזה מספרים שהוא אדם מבריק, רחב אופקים ומנחה טוב – מה עוד אפשר לבקש?
טוב, כמובן ששוב בקושי הספקתי לכתוב מה שרציתי, וקריאה נוספת נתנה לי את ההרגשה שהפתיחה קצת טרחנית, אבל אני אשחרר את זה לפני שאני הולך לישון ואתבל בכמה תמונות מהשכונה.
לילה טוב.

Monday, September 04, 2006

התחלה

טוב. אז אחרי כמעט שבוע בשיקאגו שאני לא מצליח להביא את עצמי לכתוב אז הנה אני יושב והולך להוציא מפה משהו. ואפשר לומר שזה סימן טוב. החיים סוחפים מדי בשביל לעצור ולכתוב אותם. באופן כללי התחלה של התאקלמות, והתרגשות גדולה – חיים חדשים מתחילים להתרקם – וזה נראה מגניב!!!


הימים הראשונים היו קצת קשים ועמוסים בסידורים, עם תחושות של בדידות ושל מאבק הישרדות, אבל אחרי בערך יומיים וחצי התחלתי להרגיש בבית, להכיר חברים וליהנות. אני מוצא את עצמי הולך במסדרונות ולפי ההבעות של האנשים מולי אני מבין שמרוח לי חיוך על הפנים.


למשל, לא מזמן חזרתי מערב הסיום של פסטיבל הג'אז של שיקאגו, והמופע האחרון היה פשוט מעולה. יצאתי עם שלוש בחורות שגרות כאן. אתם יכולים לראות בתמונות את ליז השיקגואית ואת למייה הלבנונית-שיעית (כמה מוזר לצאת לבלות עם מישהי חודש אחרי שהמדינה שלי הפציצה את השכונה של המשפחה שלה...) שתיהן לומדות אנתרופולוגיה קלינית (כן, גם אני לא בדיוק הבנתי מה זה) אבל הדמות החשובה יותר, פאולה הקולומביאנית, מסתתרת מאחורי המצלמה.

יצא לי להסתובב כאן עם כמה אנשים, כשעם חלק הכימיה עבדה יותר ועם כמה היא עבדה פחות, אבל לשמחתי ולמזלי פגשתי מישהי שנראה שהולכת להיות חברה טובה. פאולה לומדת שנה מעלי במחלקה לסוציולוגיה ומתכוננת עכשיו לבחינות האימתניות של תחילת שנה ב' (שמכסות עבודות חשובות בעשרה תחומים עיקריים בסוציולוגיה – ביבליוגרפיה של כ-5000 עמודים). היא קרובה אלי בתחומי העניין שלה – תיאוריה ותרבות, ובגישה שלה – נלהבת ואינדיבידואליסטית. ככל הנראה, שני המאפיינים האלו אינם כה שכיחים אפילו בקרב תלמידי דוקטורט. היא משלבת אישיות צבעונית (עם העדפה ברורה לסגול), נטיות פילוסופיות, ומזג דרום אמריקאי עליז ותוסס.
עד כמה תוסס למדתי היום כשראינו ביחד משחק של בוקה ג'וניורס, הקבוצה הארגנטינאית האהובה עליה (היא הסבירה לי שבאנגלית אין מילה ראויה ל"אינצ'ה" שזה פחות או יותר "אוהדת"). כשראיתי באיזו מעורבות רגשית והתלהבות היא חיה את המשחק הבנתי שכנראה היא צודקת. יש לה יותר מ-350 קלטות וידיאו של כדורגל, והיא נסעה לארגנטינה במיוחד כדי לראות את הדרבי של בואנוס איירס, בוקה (או בחיבה - בוקיטה) נגד ריבר פלייט. בוקה הפסידה, אבל זה היה שווה. חוץ מזה היא הוציאה כספר את עבודת הגמר של התואר הראשון שלה (בתיאוריה של כתיבת היסטוריה), הרצתה עליה בכנסים בעולם, ומאמר שלה אפילו תורגם לסינית. אגב, יש כאן הרבה סינים במעונות, אבל עוד ממש הצלחתי להתיידד עם מישהו מהם.

טוב, כבר מאוחר. הרוח הכללית חיובית כמו שאפשר להבין. סיפרתי סיפור אחד, ויש עוד הרבה קטנים ומעניינים – ברלין וניו יורק, החדר שלי, האוניברסיטה, העיר - אבל נטפטף אותם לאט לאט. בינתיים כמה תמונות מפסטיבל הג'אז.

לילה טוב משיקאגו.

London

here's one just before i'm continuing to berlin (the alarm clock will wake me up in 3 hours).

i'm having a great time here with much relaxation, socialization, good food, good drinks and good laughs. freedom from serious responsibilities is something i havn't had for such a long time, and it is a pure bliss for me!

got here after a white night before my flight from israel, been packing until sunrise, and finished everything reasonably well. thanks again for the beautiful last evening and for all your help. KADIMA BOZEZIM!!

as i planned, the first 24 hours were mostly about chilling out, sleeping and recovering, including a quiet dinner in a local bar with ilan and annie, his beautiful and pleasant girl. as you will see, i was taken care of quiet well.

next day a slow and easy morning, after who knows how long. there's a beatiful balcony here and it was very easy to enjoy it and give up exploring london. then, an afternoon train to colchester, a small town an hour from london, to meet sara, a good english friend i met last summer in dharamsala.
asa always it was pleasant, interesting and funny. much drinking, much laughing, jam session with her friend who plays a blues harmonica, funny games and more drinks until the small hours. next day a trip around colchester, and i'm getting to know the english country and some local charachters.

i'm back in london around 16:30, just when ilan finishes his business, and i'm going directly to the beautiful area of primrose hill for the first drink of the weekend. we are meeting friends at 19:30 for a dinner at the carribean restaurant, and at the meantime ilan takes annie (ilan's girl, remember?) and me to a tour in primrose hill, to see his favorite spots and bars. we're getting to dinner quiet warmed up and with a lot of alcohol in our blood. the owner is ilan's friend, and a world class expert for rum, so we are switching now to rum coctails. the friends are gathering. there are 8 of us, all except me live in london, none is english, and ilan and me are the only 2 from the same country. most of them do finance. they are nice and smart fellows, and the evening is funny and pleasant. The last part in ilan's production is a great fringe performance in the round house, just around the corner. before I go to sleep I enjoy some reading, another pleasure I neglected recently.

I take the next half day resting, although there is a beautiful sunny day in London. I join joaana, a friend of ilan to lunch with 2 girlfriends, and am quiet bored as they're having their hard-core girl talk. An afternoon nap, and there's another event in the London financiers scene. a birthday dinner, I'm the only guy in a girls' table again, but this time the conversation is much more enjoyable. Ilan and annie are leaving at 23:30, and I'm almost joining them, but in a short while I'm finding myself in a Londoner party tour with Joanna and 3 more people I met half an hour before. The scene is quite exciting, I'm alone in the big world, and we're getting to a private party in an amazing penthouse with a hard to imagine view over the river Thames and the Tower Bridge. The mingling is going on and it's sometimes a bit too much for me. Here's a polish girl, there's a guy from Belgium. Banking is usually the occupation. Joanna is talking half an hour with some guy while I'm switching from the Castillo del Diablo to a glass of water, but then commanded by Magda to join a round of vodka-red bull. After a while Joanna joins me and we're sneaking outside to culminate the night in her place.

The next day is today, and I visited my friend noam who just came back from sri lanka with his originally sri lankan girlfriend. After that I met ilan in Stamford Bridge and saw Chelsea beating Manchester City 3:0 in the first game of the football season.

That's it. Quiet intensive, but there was a lot of laid back time in the middle. And tomorrow morning - Berlin!!